ההזדקנות היא תהליך ביוכימי טבעי לחלוטין והיום עוד ועוד מדענים מסכימים שהארכה משמעותית של תוחלת החיים שלנו היא אפשרית בעתיד הנראה לעין.

השאלה היא, האם התרופה תגיע בזמן? או שדורנו יהיה האחרון למות, רגע לפני תחילתו של עידן שבו חיי אדם יהיו ארוכים ובריאים בהרבה מחיינו היום?

תמונה מאת "קרן מתושלח"

תוחלת חיי האדם הרבה יותר ארוכה היום מאשר בעבר. לפני כאלף שנה היא עמדה על 25 שנים וכיום התוחלת בישראל גבוהה מ-73 שנים. שיפור זה נבע מטיפול ומניעה של גורמי מוות כמו מחלות זיהומיות ושיפור הטיפול בפגיעות שנגרמו בתאונות ומלחמות. בטיפול בתהליך ההזדקנות עצמו, שהוא שורש הבעיה, לא חלה כמעט שום התקדמות.

בדיוק כאשר אנחנו צוברים טיפה של חכמה וניסיון, מגיעה הזקנה. היא מתישה את האנרגיות ומבזה את האינטלקט שלנו ומיד אחריה מסתער המוות כדי למסור את העלבון הסופי. הגיע הזמן לשים קץ למצב הזה.

בשנים האחרונות נשפך מעט אור על התהליכים הביולוגיים המונחים ביסוד ההזדקנות. חוקרים מפתחים כלים אשר יעניקו לנו שליטה חסרת תקדים על תהליכים ביולוגיים בסיסיים ברמות התא והגן ועל כלים אלו מבוססת התקווה לחיי אדם ארוכים ובריאים.

שאלה חשובה שעולה תמיד היא כיצד תוחלות חיים מורחבות ישפיעו על החברה שלנו. פרדיגמת החיים הליניאריים המסורתיים שבהם אנשים עוברים משלב של למידה וחינוך לשלב של עבודה וממנו לשלב של פנסיה ומנוחה תוכל להתחלף בפרדיגמת “חיי-מעגל” שבה חינוך, עבודה ופנאי פזורים באופן מחזורי במהלך החיים. זה יהיה זה נורמאלי לחלוטין עבור בן 50 לחזור לספסל הלימודים ולבני 70 להתחיל קריירות חדשות. תהיה תועלת משמעותית לחברה מהישרדותם של אנשים עם חכמה מצטברת של 150 שנות חיים, ועם החיוניות הדרושה כדי לפעול על פי חכמה זו.

קיומם של בני 150 רבים ללא ספק ישנה את החברה במידה רבה. אך בהתחשב בזה שאפילו אם יכולנו לעצור את ההזדקנות היום, עדיין צריכים לעבור 70 שנה לפני שהיו מספר ניכר של בני 150. בשבעים שנה הרבה דברים אחרים ישתנו. הטכנולוגיה תהיה שונה לחלוטין ומתקדמת מעל ומעבר לכל דמיון יותר מהיום. זה יהיה לא נכון להסתכל על ההשפעות של חיי אדם ארוכים ללא התחשבות בשאר השינויים שהזמן יביא.

פיצוץ אוכלוסין הוא סכנה אפשרית אבל ידוע שבחברות מפותחות טכנולוגית זוגות נוטים להביא פחות ילדים לעולם – למעשה, קצב הילודה נמוך משיעור התמותה. כבר עכשיו אנשים מצליחים ומשכילים בוחרים לרוב להחזיק במשפחות קטנות להביא ילדים בשלב מאוחר יותר בחיים. בכל מקרה, התמודדות עם הבעיות הנובעות מפיצוץ אוכלוסין פוטנציאלי עדיפה ממניעת חיים ארוכים ובריאים מעצמנו.

הארכת תוחלת החיים לא תטיל נטל על טיפול בריאותי, מכיוון שמדובר לא רק בהוספת שנים של חיים במצב של סניליות, חולשה וסבל, אלא בהוספת שנים בריאות לחיינו. כאשר בני השמונים יהיו בריאים וזריזים מנטאלית כמו בני הארבעים, הם יהיו הם בין החברים המועילים ביותר בחברה. בנוסף, בני אדם שחיים יותר יהיו בעלי עניין גדול יותר בעתיד, מה שיוביל לדרישה למדיניות אחראית יותר בתחומים כמו איכות הסביבה.

לפעמים אנשים תוהים אם זה לא יהיה משעמם לחיות לנצח. אבל האם המוות הוא יותר מעניין? חיים ארוכים, בדיוק כמו החיים הקצרים שלנו היום, יהיו מעניינים או משעממים באותה מידה שאנחנו נרצה שהם יהיו.

טרנסהומניסטים מאמינים שלפחות כמה מהתכונות של טבע האדם ניתנות לשינוי. תכונות רבות שלנו שכיום אין מנוס מהן לא ישארו כאלו לעד. בעשורים הבאים נפתח כלים טכנולוגיים אשר יאפשרו לנו לשנות לפחות חלק מהתכונות הבסיסיות של טבע האדם. אנחנו, כטרנסהומנסטים, רוצים לחיות חיים ממושכים יותר ובריאים יותר, ולהעצים את היכולת האינטלקטואלית, הרגשית והפיזית שלנו. האנושות היא התחלה מפוארת אך לא המילה הסופית.

להישאר בחיים זה אינסטינקט אנושי טבעי. זהו תנאי מוקדם לכל פעילות אחרת. הארכת החיים היא בסך הכול התפתחות טבעית של הרפואה – מריפוי מחלות ודחיית השלכות ההזדקנות – עד למניעה מוחלטת שלהם.

אז בואו ונהיה לא הדור האחרון אשר ימות מזקנה, אלא הדור הראשון שיביס אותה.

הפוסט הזה מבוסס על המאמר The Case Against Aging מאת ניק בוסטרום ועל תרגומו לעברית על ידי אלי, עדי ברמן ודניאל שטיין.