טיעונים לגבי זקנה

מאת גור קרן

 

הקדמה:
100,000 איש מתים מזקנה כל יום.
במשפט הזה כמובן יש בעיה, אף אחד לא באמת מת מזקנה; זקנה היא מצב בו הצטברות של נזק לאורך זמן (כתוצאה ממגוון תהליכים מטבוליים וטראומה פיזית, פציעות) הופך אורגניזם ליותר ויותר פגיע למחלות, פתולוגיות ותאונות.
אין דבר כזה מוות בנסיבות טבעיות, בהגדרה אדם בריא הוא אדם חי.
החברה נוטה להשלים עם מוות (בין אם כתוצאה ממחלה או תאונה) של אדם בגיל מתקדם בקלות רבה יש מאשר עם מוות של ילד או נער.
זו כמובן, גילנות- מניין הלגיטימציה "לוותר" על אדם מבוגר על פני צעיר?
לגישה הנ"ל סיבות:
א. היסטוריות- מוות היה חלק בלתי מהמין נפרד האנושי מאז ומעולם ולכן נקודת המוצא היא שגורלו של כל אדם הוא באדמה.
ב. מיסטיות- רבים מאמינים כי מוות הוא חלק מתוכנית אלוהית ורואים במוות סוג של סימטריה ויופי.

מוטיבציה לרפא זקנה:
א. אוניברסאליות- זקנה היא תופעה גלובלית המשותפת לכל בני האדם ולא לתת-קבוצה ספציפית.
ב. תלות- המאבק בזקנה (מימון מחקרים, שיווק זול ויעיל של טיפולים) הוא סוג של מטא-מטרה מאחר וכל המטרות האחרות תלויות בהצלחתו. אדם זקן, חולה וחלש לא יכול להילחם על האידיאולוגיות שלו ועל אחת כמה וכמה לא אם הוא מת.
ג. אוכלוסיה עולמית מבוגרת- עקב הגידול היחסי באוכלוסיה אנו צפויים לראות רוב מבוגר בחצי המאה הקרובה. ללא פתרונות רלוונטיים אנו מסתכנים בנפילה חדה למצב של תת-אוכלוסין.
ד. כלכלית- סיעוד וגריאטריה עולים הרבה כסף הן לאנשים ומשפחותיהם והן למדינה.

בקטע הנוכחי אבחן מקרוב טיעונים נפוצים נגד ריפוי זקנה/הארכת חיים/אלמוות ביולוגי ואתן להם מענה:

1. "מוות הוא דבר טבעי"
א. זה שדבר מסוים מופיע בטבע, דהיינו קורה גם אצל אורגניזמים אחרים שאינם
אנושיים, לא אומר שהוא "בסדר","נכון","טוב" או הכרחי. אנו לא מחויבים לשבת בחיבוק ידיים ולהשלים עם העולם כמו שהוא. לפי ההיגיון הזה אל לנו להשתמש במטוסים מאחר ובני אדם לא עפים באופן "טבעי", אל לנו לעזור לאנשים להביא ילד לעולם מאחר ובעיות פוריות ועקרות זה דבר שמופיע בטבע ובאופן כללי לוותר על מרבית הקדמה הטכנולוגית. אין אנו מוגבלים לשנות את הסביבה (ולכן את עצמנו) לרצונות ולצרכים שלנו.
ב. ישנם אורגניזמים המפגינים אלמוות (הדיון כולו הוא על "אלמוות ביולוגי", לא להזדקן. הגוף עדיין יהיה חשוף לתאונות) כגון לובסטרים וסוג של מדוזה.
בטבע ישנן צורות חיים רבות, חלקן פגיעות לזקנה וחלקן לא אך בתור בני אדם יש לנו האפשרות לבחור מה יעלה בגורלנו.

2. "אלמוות ביולוגי הוא נגד הדת ונגד רצון האל"/"אם לא
תמות, לא תגיע לעולם הבא"
א. בתנ"ך לא היה כתוב דבר כנגד חיי נצח (ההגבלה הייתה רק על עץ הדעת).
ב. אם ריפוי זקנה היה נגד רצון האל האפשרות כלל לא הייתה פתוחה בפנינו (אם כלל קיים).
ג. האל הוא בן אלמוות וזו רק עוד דרך שבה נוכל להיות אף יותר בצלמו.
ד. זקנה מביאה חולי,חולשה ומוות דבר שאמור לעמוד בסתירה עם רצונו של אל טוב ומיטיב במידה אינסופית.
ה. הרעיון של אלמוות ביולוגי כלל אינו סותר אמונה באף אל או דת ואינו סותר אמונה בעולם הבא.
ו. אלמוות ביולוגי הוא דרך לעקוף את ההימור של פסקל- מדוע שנסתכן באינסוף שנות גיהינום
מאחר שאנו לא מקיימים רשימה ספציפית של "מצוות" כשאנו יכולים לבנות גן עדן עלי-אדמות בכמה מאות או אלפי שנים?

3. " אם אנשים לא ימותו, יהיה פיצוץ אוכלוסין"
א. ריפוי זקנה עדיין יאפשר מוות ממחלות ותאונות.
ב. לא להזדקן יעודד פסיכולוגית ירידה בילודה- אין לחץ זמן להתרבות.
ג. ריפוי זקנה לכשעצמו (ללא התערבות נוספת) לא מאפשר ייצור חדש של ביציות ולכן עדיין תהיה קיימת מגבלה על רבייה.
ד. נבחן תרחיש בו כל בני האדם חדלים למות מכל סיבה שהיא וממשיכים להוליד ולאכלס את כדור-הארץ בקצב קבוע:

ד1. נפחו של כדוה"א בקירוב 1,300,310,443,732.228 ק"מ מעוקב (הרדיוס נלקח עד גובה המסלול הלוויני של תחנת החלל הבינלאומית בקירוב).

ד2. נניח כי מסיבות גיאולוגיות/פיסיקליות/הנדסיות ניתן לאכלס רק 30% מכלל הנפח הנ"ל. אזי נפחו הנגיש של כדוה"א 39,003,133,119.668 ק"מ מעוקב.

ד3. נניח כי קצב הילודה נשאר קבוע על 131.4 מיליון לידות בשנה (נכון ל-2013 Population Reference Bureau & The World Factbook (Central Intelligence Agency)) וכי לכל אדם מרגע לידתו מוקצבים לאכלוס 0.01 ק"מ מעוקב (נפח הגדול משמעותית מזה המוקצב לאדם במציאות), כלומר 1.314 מיליון ק"מ מעוקב המתאכלס (והופך ללא נגיש יותר) כל שנה.

ד4. אם כך, הזמן לאכלס את כל הנפח הנגיש הוא בקירוב 29,682.749 שנים.
פרק זמן זה (הנלקח תחת הנחות ותנאים קיצוניים ולא-ריאליים) ארוך דיו בכדי להוציא לפועל תוכניות ליישוב פלנטות אחרות.
ניתן לקבל תוצאות דומות עבור חישובים של משאבים אחרים פרט לחלל פיזי.

5. "אלמוות ביולוגי יאפשר לאנשים רעים וביניהם אולי גם דיקטטורים
לחיות לנצח"/"חיי נצח יהפכו את הרעיון של כלא לחסר תועלת"
א. "רוע" הוא הגדרה אנושית והוא נתון לפרשנות לפי עיניי החברה בה אתה חי.
ב. ניצול לרעה של טכנולוגיה הוא סיכון קיים בכל המצאה.
ג. זו אחריות שלנו כחברה למגר רוע ולעודד אכיפה וניסוח של חוקים שימקסמו את החופש ואיכות החיים של הזולת. בעולם שבו בני אדם אינם מזדקנים על החוק לשנות עצמו בהתאם וזו אחריות שלנו למצוא פתרונות שמביאים פושעים לידי תיקון וכפרה.
ד. אל לנו להגביל אפשרויות לעשות טוב בגלל סיכון של מיעוט קיצוני וזה אינו טיעון המצדיק סבל וחולי של מיליארדים של אנשים.
ה. כבר בימינו מתאפשרת הארכת חיים (תרופות למחלות שבעבר לא יכולנו לרפא) ואין אנו מגבילים כיום מתן טיפול רפואי לפי מצפונו המוסרי של אדם, מתן מענה לזקנה אינו שונה מאף מענה הניתן לכל מחלה ולכל אדם.

6. "איך אני אדע אם אני אהיה מאושר? אני לא רוצה לחיות לנצח ולסבול"
מניין לנו כי נהיה מאושרים מחר, בעוד עשור או בעוד 30 שנה? חיים מאושרים אינם
קשורים לאורך החיים אלא תלויים בעיקר בהזדמנויות שנגלות לפנינו (מזל) ועבודה קשה.
אושר תלוי בגורמים רבים שעיקרם ההחלטות והסביבה שלנו ודווקא חיים ארוכים יותר יאפשרו לנו עוד הזדמנויות להפוך את עצמנו למאושרים ולעבוד בשביל האושר שלנו.

7. "אם אני אחיה לנצח אני אשתעמם"/"החיים מגיעים למיצוי"
המציאות אינה סטטית וזו אחריות שלנו לפעול על מנת להעסיק עצמנו, למקסם את
האושר שלנו ולעסוק בדברים שגורמים לנו הנאה ועושים לנו טוב. חיי נצח יכולים לאפשר מגוון דרכים להעצים את כל אלו מעבר למה שחשבנו שאפשרי.

8. "אם לא יהיו אנשים חדשים, לא תהיה תחלופה של רעיונות"
א. בדומה לסעיפים 6 ו-7; המציאות וחווית-העולם אינה סטטיות וזו אחריותנו הבלעדית לחקור, לחשוב, להמציא ולדמיין אם אנו חפצים בכך.
ב. זמן לא-מוגבל אינו מבטיח כמות מחשבות לא-מוגבלת (וזו גם אינה בהכרח נחוצה מנקודה מסוימת) אך הוא נותן לכך פתח, דבר שאינו אפשרי בתוחלת חיים סופית.

9. "אתה לא מדבר רק מתוך הטנטופוביה האישית שלך?"
בוודאי שאני פוחד למות, מתים אינם חווים/נהנים/לומדים/חושבים/זוכרים/כותבים/בוכים.
איני רוצה לאבד את כל מה שעבדתי עבורו ואת כל מי ומה שאני אוהב אך הרצון האישי שלי להמשיך לחיות אינו מהווה סתירה או החלשה של דבר מהנ"ל.