פרק בסדרת הטלוויזיה through the warmhole אשר עוסק בחיי נצח:
http://www.youtube.com/watch?v=u2uqMkMa0AY
"Eventually we will discover the secret of immortality, but we are not there yet…"
פרק בסדרת הטלוויזיה through the warmhole אשר עוסק בחיי נצח:
http://www.youtube.com/watch?v=u2uqMkMa0AY
"Eventually we will discover the secret of immortality, but we are not there yet…"
הדיון (דיבייט), התקיים ב-25 לאפריל (2012), באוניברסיטת אוקספורד, בין אוברי דה-גרי ופרופסור קולין בלקמור.
קולין הוא מדען-מוח, והראש לשעבר של קרן המחקר הגדולה ביותר באנגליה למחקר ביו-רפואי.
הנה ההרצאות, ולאחריהן כמה מחשבות:
ההרצאה:
ה"שאלות תשובות":
הדיון נסוב סביב שתי סוגיות: האם הארכת רדיקאלית היא אפשרית, והאם היא רצויה. בשתי הסוגיות, הדיון היה חלקי ביותר. לא הייתה התמודדות ראויה עם הסוגיה של ייתכנות מדעית. נראה היה שקולין לא חקר לעומקם את ההצעות של אוברי והדגים את מגבלותיהן. מה שהוא כן עשה, זה להדגיש את המורכבות העצומה של המייזם להתגברות על זיקנה.
בנושא של האם הארכת חיים היא רצויה או לא, קולין טען שלא. הוא הביא טיעונים כמו זה שהארכת חיים משמעותית תיצור עומס על שירותי הבריאות, ביטוח לאומי – ובכלל, שזה ישנה את העולם, ואולי לא לטובה.
היות ועל הנושא המדעי אין לי מה לעשות מלבד להמתין ולראות האם אנחנו, כקהילה אנושית/מדעית, נצליח להתקדם בנושא או לא – אני יכול להגיב רק בנושא של האם הארכת חיים רדיקאלית היא רצויה או לא. לדעתי היא רצויה.
למעשה, מה שמדהים אותי בדיון הוא מדוע מדענים מובילים יכולים להתווכח לגבי האם הארכת חיים רדיקלית היא רצויה או לא. כלומר, אם היינו מדברים על אורך חיים למול איכות חיים, עוד הייתי אומר שיש מקום לדיון. אבל מרגע שאנחנו מניחים (ועל זה אוברי דה-גרי מדבר), שאנחנו מתכוונים להארכת תוחלת החיים תוך שמירה על איכות חיים מתמשכת, מהו המקום לדיון? זה לא באמת ברור לי…
(נתקלתי בקישור הזה במקור דרך מישהו בפייסבוק, סליחה שאני לא זוכר מי, ששלח אותי לכאן)
(המאמר פורסם במקור בבלוג של טל גלילי)
בסרט שלפניכם, ערוץ הדיסקאברי (Discovery) מקדיש כ- 42 דקות לסיפורו הבדיוני (או אולי לא) של האדם הראשון שחי עד גיל 1000 (והילך).
הסיפור עובר דרך משברים גופניים/מנטליים משמעותיים אשר עמדו בדרכו של האדם הראשון שמגיע לגיל 1000, ומציג שורה של פיתוחים טכנולוגיים מימינו אשר עשויים (בתרחיש המאד אופטימי) לאפשר לאנשים להעריך חיים בשלבים שונים בחייהם עד אשר הם יזכו לחיי נצח (מה שקרוי גם escape velocity של הארכת חיים). עשוי היטב, ומהנה לצפות:
נ.ב: הבן אדם חיי 1000 שנה, ועדיין הוא לא הצליח לעבור ניתוח להסרת משקפיים?!
הכנס השנתי השנים–עשר של האגודה הישראלית להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים
יום א'. 11 במרץ 2012
מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים
08:30-09:30 הרשמה, התכנסות וכיבוד קל
09:30-11:30 מושב ראשון
בשבוע הבא יתארחו בארץ מרצים בכירים מאוניברסיטת הסינגולריות לכנס ראשון מסוגו בישראל
http://www.icon.org.il/2011/SUweek2012
ד"ר חיים כהן ממדעי החיים (של אוניברסיטת בר-אילן) הצליח להאריך חיים בעכברים
מאת רונית דקל ומרית סלוין
barilan-magazine
הגן שהיה מוקד המחקר, סירטואין מספר 6, דומה מאוד בעכברים ובבני אדם, ולכן ניתן להניח שיהיה אפשרי ליישם את התהליך פורץ הדרך גם על בני אדם. המחקר של ד"ר כהן וצוותו צפוי לשמש כציון דרך משמעותי לחוקרים בעולם המתמקדים בהארכת תוחלת החיים וטיפול במחלות הנגרמות מזיקנה
צוות של חוקרים מבר-אילן בראשות פרופ' חיים כהן מהפקולטה למדעי החיים הצליח לבצע בהצלחה תוכנית ניסויים להארכת החיים אצל עכברים. בניסויים הצליח הצוות לגרום לעכברים לחיות יותר ובמקביל הוגברה העמידותם שלהם בפני מחלות שונות. המחקר התמקד בקבוצת גנים הנקראים "סירטואינים", שהוכח שיש להם יכולת לעיכוב תהליך ההזדקנות בשמרים, בזבובים ובתולעים.
….
כהן וקבוצתו האכילו את שתי הקבוצות בדיאטה עתירת שומנים המכילה 60% קלוריות מעל הממוצע. העכברים מזן הבר פיתחו את שורת המחלות תלויות הגיל, אך לעומתם, עכברי מוזס נשארו בריאים. בגופם נמדדו 30% פחות שומן, כ-40% פחות טרי-גליצרידים (המעלים כולסטרול) וכ-30% פחות סוכרת בהשוואה לעכברי מוזס. בבדיקת אורך החיים נמצאה נקודה מעניינת. בזן הבר הנקבות חיות בדרך כלל כ-15% יותר מהזכרים. בבדיקה שערך כהן ב-250 עכברים מזן הבר ומזן מוזס, התברר שבדיאטה עתירת שומנים עכברי מוזס חיו 15% יותר מזן הבר.
—
עוד כמה קישורים בנושא
http://www.nature.com/nature/journal/vaop/ncurrent/full/nature10815.html
http://www.nature.com/news/sirtuin-protein-linked-to-longevity-in-mammals-1.10074
להלן מאמר שיצא במגזין הפנאי "טיים אאוט תל אביב" ב-29 לדצמבר 2011 לקראת ההפגנה בעד הארכת חיים רדיקלית.
רק משפט הקדמה אחד – המכון הראשון לחקר ההזדקנות והארכת חיים של ברה"מ נוסד בשנת 1958 אחרי שבכירי המפלגה (קלים בורושילוב ומריה קובריגינה) קראו מאמר על הנושא בעיתון הפנאי "העיתון הספרותי". אולי זה יקרה גם הפעם 🙂
שלא יגמר לעולם
הזיקנה היא בסך הכל מחלה שאפשר לרפא, אבל חברות התרופות לא עושות את זה כי זה לא מסתדר עם המודל העסקי שלהן, ולממשלות לא באמת אכפת מתי נמות. ראיון עם האנשים שעובדים קשה כדי שלא נתפגר // יואב בריל