טרנסהומניזם הוא מונח מסורבל ומעיק. כאשר מזכירים אותו, מיד עולות אסוציאציות עם כל מיני "טרנסים" אחרים, לא מחמיאים בהכרח. המושג הוא כל כך מבייש שאפילו "האיגוד הטרנסהומניסטי העולמי" לאחרונה שינה את שמו ל"אנושות פלוס". ובכל זאת הפילוסופיה של טרנסהומניזם חיה ובועטת. המושג "טרנסהומניזם" ביסודו מצביע על "טרנספורמציה" של הומניזם, על שינוי רדיקלי של האנושות. ואנשים רבים לא אוהבים שינויים רדיקליים. הומניסטים רבים יעדיפו שהאנושות תתנהג כמנהגה, אולי רק בצורה קצת יותר הומנית. אומנם העובדה היא כי בחיינו אנו עוברים טרנספורמציה די רדיקלית הכוללת התנוונות טוטלית במהלך הזקנה שמסתיימת בכיליון מוחלט והתפרקות. את העובדה הזאת הומניסטים רבים נוטים לשכוח, או יותר מזה, מצדיקים אותה ומשלימים אתה, ורק אחרי זה משכיחים מהלב. לעומת זאת, הטרנסהומניסטים לא שוכחים ולא משלימים. הם מבינים היטיב שהחרב של האיום הגלובלי, הזקנה והמוות מונחת על צווארינו, והדרך הרציונלית ביותר היא לנסות ולהתגונן באמצעות שריון טכנולוגי: טכנולוגיות ייצור וחקלאות שיאפשרו לנו להתגבר על הרעב והעוני, וטכנולוגיות ביו-רפואיות אשר יאריכו את חיינו באופן בלתי מוגבל. הטרנסהומניסטים אינם דוגלים בשינוי לשם שינוי, אלא בשינוי אשר יגביר את השרידות וההמשכיות של האנושות. ולכן הטרנסהומניסטים הם בעצם אלה שמתנגדים לטרנספורמציה רדיקלית, ודוגלים ביציבות והישארות.
אבל אלה הגדרותיי האישיות. להלן ההגדרה הפורמלית של טרנסהומניזם מאת אחד ההוגים הבולטים ביותר בפילוסופיה של טרנסהומניזם – ניק בוסטרום מאוניברסיטת אוקספורד, מתוך "שאלות ותשובות אודות טרנסהומניזם".
תרגום והקדמה מאת איליה סטמבלר
