הדיון (דיבייט), התקיים ב-25 לאפריל (2012), באוניברסיטת אוקספורד, בין אוברי דה-גרי ופרופסור קולין בלקמור.
קולין הוא מדען-מוח, והראש לשעבר של קרן המחקר הגדולה ביותר באנגליה למחקר ביו-רפואי.

הנה ההרצאות, ולאחריהן כמה מחשבות:

ההרצאה:

ה"שאלות תשובות":

הדיון נסוב סביב שתי סוגיות: האם הארכת רדיקאלית היא אפשרית, והאם היא רצויה. בשתי הסוגיות, הדיון היה חלקי ביותר. לא הייתה התמודדות ראויה עם הסוגיה של ייתכנות מדעית. נראה היה שקולין לא חקר לעומקם את ההצעות של אוברי והדגים את מגבלותיהן. מה שהוא כן עשה, זה להדגיש את המורכבות העצומה של המייזם להתגברות על זיקנה.

בנושא של האם הארכת חיים היא רצויה או לא, קולין טען שלא. הוא הביא טיעונים כמו זה שהארכת חיים משמעותית תיצור עומס על שירותי הבריאות, ביטוח לאומי – ובכלל, שזה ישנה את העולם, ואולי לא לטובה.
היות ועל הנושא המדעי אין לי מה לעשות מלבד להמתין ולראות האם אנחנו, כקהילה אנושית/מדעית, נצליח להתקדם בנושא או לא – אני יכול להגיב רק בנושא של האם הארכת חיים רדיקאלית היא רצויה או לא. לדעתי היא רצויה.
למעשה, מה שמדהים אותי בדיון הוא מדוע מדענים מובילים יכולים להתווכח לגבי האם הארכת חיים רדיקלית היא רצויה או לא. כלומר, אם היינו מדברים על אורך חיים למול איכות חיים, עוד הייתי אומר שיש מקום לדיון. אבל מרגע שאנחנו מניחים (ועל זה אוברי דה-גרי מדבר), שאנחנו מתכוונים להארכת תוחלת החיים תוך שמירה על איכות חיים מתמשכת, מהו המקום לדיון? זה לא באמת ברור לי…

(נתקלתי בקישור הזה במקור דרך מישהו בפייסבוק, סליחה שאני לא זוכר מי, ששלח אותי לכאן)
(המאמר פורסם במקור בבלוג של טל גלילי)

הסרט החדש In Time יצא לאחרונה לאקרנים והטריילרים שלו שוטפים את דפי הפייסבוק. הנה אחד מהם:

הסרט הזה מחבר שתי סוגיות חשובות ומרתקות: הארכת חיים רדיקלית וחלוקת ההון בחברה המודרנית.
בסרט "בזמן", זמן שווה כסף (או כמו שאחי שוקי אומר "זמן איז מאני"), אבל באופן יותר מוחשי מאשר אי פעם בעבר. הזיקנה, המחלות, כל אלו אינן מהווים יותר שיקול מכריע באיכות החיים שלנו (אתם מצליחים לדמיין זאת?) כל מה שמשנה זה כמה "הון" (="זמן") יש לך.

כבר כיום, כסף קונה איכות חיים (מזון איכותי, פחות לחץ קיומי של פרנסה, טיפול רפואי חדיש ועוד), במובן זה הסרט משקף ומקצין את המצב שקיים כיום. להבנתי, הסרט מזכיר לאנשים כמונו (טרנסהומניסטים, ואנשי בעלי תקווה לחיים ארוכים מאד), שסוגיות כמו צדק חברתי, אשר צף לתודעה סביב מחאת האוהלים, הוא חלק חשוב בהארכת חיים, לא פחות מאשר הטכנולוגיה הרפואית שתוביל אותנו לשם. וזה, בעיני, משהו ששווה לחשוב עליו…

(פורסם במקור בבלוג של טל גלילי)

ביום ראשון האחרון (11.04.2010), זכיתי להתראיין בתוכנית הבוקר של ערוץ 10 (בעקבות הכתבה שפורסמה בהארץ על טרנסהומניזם) לאייטם של 7 דקות (במקור אמרו לי שזה יהיה 5, אני מוחמא).

אני מזהיר אתכם שראיונות מסוג זה אינן מתאפיינות בעמקות דיונית (אופיה של הטלויזיה המשודרת. ולמי שלא קרא, אני ממליץ על הסקר "לבדר את עצמנו למוות" בשביל הרחבה על תרבות ה"ועכשיו…. זה!").

מה שכן, למזלי, זכיתי לקבל שאלות טובות (דהיינו, שאלות שידעתי איך לענות עליהן), אשר איפשרו להעביר מסרים בעלי ערך. שאלות כמו:

• "אתה מעריך שתחיה לנצח?"
• "1000 שנה של מיסים?!"
• "איך אנחנו נחיה לנצח?"
• "זה הגיע מעולם המדע בדיוני?"
• "עיצבנו את כדור הארץ גם ככה. נמלא את הארץ בזקנים ויהיה פיצוץ אוכלוסין, למה שלא פשוט תיתן לנו הזקנים למות?"
• "להאריך בלא טיבעי, יגרום לעולם להתפוצץ"
• "אז איך זה יקרה בפועל?"
• "טרנסהומניזם – אתם תנועה רוחנית? אתה קבוצות דיון? מה אתם עושים בעניין?"
• "יש משהו אמיתי שאתה עושה כדי להאריך את חייך?"
• "אתה – במסגרת הרעיון – מפתח משהו?"
• "זה לא רעיון הזוי?"
• "האם תצפה לנצח בתוכנית הבוקר?" (פה התלוצצתי, לא התכוונתי ברצינות כשאמרתי כן!)

הראיון התחיל במשפט: "ממשהו לא בריא אנו עוברים אולי למשהו קצת מיסטי"
והסתיים במשפט המפוחד: "1000 שנה… נישמע לי ארוך מידי!"
שקיבל את המענה המרגיע: "לא יקרה, לא להיבהל!"

אז כנראה שלא "שיכנעתי" אף אחד באולפן, אבל אם הועבר אפילו שמץ מהרעיון לציבור הרחב, דייני.

והנה הראיון המוקלט:
(אם תוכלו להצביע בעד הסרטון, להפיץ בין חבריכם, לשמור כמועדף – זה יהיה מאד נחמד 🙂 )

להרחבה (שהיא כן מעמיקה) בנושא, אני מזמין אתכם לאתר "סינגולריות | הארכת-חיים" – מגאזין מקוון בנושא, על ידי וחברים אחרים.

תודה רבה מגיעה ל: נדב, נעם, רז, איליה, סרג'יו, שני, פינקי, ליאור ושאר הטרנסהומניסטים המקסימים שעזרו לי במייל בהכנתי לראיון – בלעדיכם זה היה יוצא הרבה פחות מוצלח, תודה מקרב לב!

שלכם, טל.

להוסיף כמה שנים: פעילות גופנית, האנשים שלידכם, וקצת תזונה.
להוסיף יותר: אולי SENS…